החלטה בתיק מ"ת 7935-03-11

1.        לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 10.4.11, בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 7923-03-11.

בכתב-האישום הואשם המבקש בעבירות שלהלן: נהיגה ללא רישיון נהיגה - לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה [נוסח חדש], (להלן - הפקודה); מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין - התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הפקרה לאחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; גרימת תאונה - לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - התקנות); שימוש בנתיב תחבורה ציבורית - לפי סעיף 35 סיפא לתקנות; נהיגה בנתיב ללא כניסה - בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות; ושיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק.

2.       אשוב ואסקור את העובדות המיוחסות למבקש בכתב-האישום, אשר אף הובאו בהחלטותיי הקודמות - הן בהחלטה הראשונה מיום 20.3.11 בדבר קיומן של ראיות לכאורה, והן בהחלטה מיום 10.4.11 נושא בקשה זו לעיון חוזר. ביום 21.2.11 בסמוך לשעה 12.00 באזור קניון מלחה בירושלים, מסרה רעייתו של המבקש לידי המבקש את מפתחות הרכב מסוג "מאזדה 2", שאותו שכרו בני הזוג מחברת ההשכרה "אוויס" יום לפני-כן. המבקש, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ברכב, ובסמוך לשעה 14:50 הגיע לרחוב יחזקאל כשמגמת נסיעתו לכיוון כיכר השבת. הוא נהג בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, ועקף טור של אוטובוסים כשהוא נוהג במסלול הנגדי. המבקש המשיך בנסיעתו כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה בנתיב נסיעתו, נכנס לצומת הרחובות חגי-יואל-יחזקאל (להלן - הצומת) וחצה מעבר חציה ראשון להולכי רגל. כאשר המשיך בנסיעתו לכיוון מעבר החציה השני בצומת, חצו את מעבר החציה שני הולכי רגל קטינים כבני שבע-עשרה. כלי הרכב שנסעו ברחוב יחזקאל לכיוון כיכר השבת עצרו במעבר החציה, כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות את הרחוב. כאשר שני הקטינים חצו את מעבר החציה והגיעו לאמצע הכביש, פגע המבקש באחד מהם (להלן - הנפגע). כתוצאה מהפגיעה הועף הנפגע באוויר ונחת על הכביש. המבקש נעצר למספר שניות, הביט סביבו, נסע מעט עם רכבו לאחור, ופנה לרחוב יואל, כשהוא נוסע ברחוב בניגוד לתמרור "אין כניסה". הוא נמלט מהמקום מבלי שהגיש עזרה לנפגע, וממילא - מבלי שמסר את פרטיו כמתחייב בחוק. בהמשך, נסע המבקש לחברת ההשכרה והחזיר את הרכב, מבלי שדיווח על האירוע האמור. כאשר הגיעו שוטרים לביתו של המבקש ורעייתו למחרת היום, וביקשו כי יפתחו את הדלת, לא שעו בני הזוג לקריאות השוטרים, והמבקש נמלט מהדירה דרך חלון הבית. בהמשך היום הסגיר עצמו המבקש למשטרה. כתוצאה מהפגיעה בתאונה, איבד הנפגע את הכרתו למספר דקות. הוא נחבל בגופו, בין-היתר בעורף ובאזור ברך שמאל, נזקק לטיפול רפואי, שכלל תפירה של פצעיו בראש, ואושפז בבית-חולים למשך יממה לצורך השגחה.

3.         בהחלטתי מיום 20.3.11 נקבע, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. כן נקבע, כי קמה נגד המבקש עילת מעצר, הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המבקש יסכן את שלום הציבור וביטחונו; והן לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל, היות שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו מהדין. עוד נקבע באותה החלטה, כי העבירות המיוחסות למבקש, של נהיגה ברכב מבלי שנופק לו מעולם רישיון, ושל נהיגתו המסוכנת, חסרת השליטה והרסן, שגרמה לתאונה - מצביעות על הסיכון הממשי הנשקף ממנו לביטחון הציבור, ועל כך שמורא החוק הוא ממנו והלאה; וכי ההימלטות, כמו-גם שיבוש החקירה שבא בעקבותיה, ובכלל זה בריחתו של המבקש מחלון הדירה עת הגיעו שוטרים לביתו, מעלים חשש להימלטות מהדין. בנוסף הודגש, כי החשש מסיכון ביטחון הציבור, וכן החשש מהימלטות מאימת הדין, מוגבר שבעתיים נוכח עברו הפלילי של המבקש, וכשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו בעניינו עד כה. בהקשר האחרון הודגש, כי למבקש, שהנו צעיר בן עשרים וחמש, עבר פלילי עשיר ומכביד הכולל שבעים ושש עבירות, שיוחסו לו בשלושים ושלושה תיקי חקירה, אשר עליהם נתן את הדין עד היום בעשרה משפטים שונים. מדובר בעבירות התפרצות, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר, הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית, פציעה ועבירות נוספות. בעשור האחרון, מאז היותו נער, נשללה חירותו של המבקש לתקופות מאסר ממושכות, פעם אחר פעם, כמפורט בהרחבה בהחלטותיי הקודמות, והעבירות המיוחסות למבקש בתיק הנדון בוצעו כשמונה חודשים לאחר שחרורו ממאסרו האחרון.

4.        מתסקיר המעצר, שהוגש ביום 3.4.11, עולה כי המבקש הוא בעל דפוסי התנהגות בעייתיים ועברייניים מגיל צעיר, כי כל ניסיונות השיקום שנעשו בעניינו לא צלחו, וכי הוא נוטה לחזור להתנהגותו העבריינית שוב ושוב. שירות המבחן העריך, כי קיימים אצל המבקש דפוסי עבריינות מושרשים וחוזרים, וכי לנוכח מרכיבי אישיותו הבעייתיים וקשייו להכיר במורכבות מצבו או להיות אמפתי לפגיעה שהוא מסב לסביבתו, כמו-גם אופי המעשים בהם הואשם וחומרתם - קיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצדו. שירות המבחן בחן בשעתו את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המבקש, של "מעצר בית" בפיקוח רעייתו, ובהיעדרה - בפיקוחם של אחיו, חברה של אשתו ומכר. קצין המבחן ציין בתסקיר המעצר, כי לאחר שיחה עם הערבים המוצעים, התרשם שהללו אינם מודעים למרכיבי אישיותו הבעייתיים של המבקש, ומתקשים להכיר באפשרות כי המבקש התנהל בצורה בעייתית בתקופה שקדמה למעצרו. נוכח ההתרשמות, כי קיים סיכון גבוה להתנהגות פוגעת, ומאחר שקיימת בעייתיות בחלופת המעצר, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של המבקש בערובה, בציינו כי אין ב"מעצר בית", אף לא בשילוב של איזוק אלקטרוני, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

5.       בהחלטתי מיום 10.4.11 נקבע, כי לא קיימת בעניינו של המבקש חלופת מעצר הולמת שתבטיח את מטרת המעצר, ועל-כן הוריתי על מעצרו עד לתום משפטו. בהחלטה האמורה צוין, כי חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה, לא ישוב לסכן את ביטחון הציבור ולא יימלט מהדין; וכי המבקש אינו ראוי לאמון שכזה. כן נקבע, כי לנוכח מהות המעשים המיוחסים למבקש, ועל-רקע עברו הפלילי המכביד הנובע מדפוסי התנהגות עברייניים מושרשים, חוזרים ונשנים, רמת הסיכון לחזרתו להתנהגות חסרת רסן המסכנת את ביטחון הציבור הנה גבוהה; כך גם החשש לשיבוש החקירה וההימלטות מהדין. לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, על-רקע דפוסי ההתנהגות החוזרים ונשנים של המבקש, ולאור הערכת קצין המבחן, נקבע כי אין בחלופת המעצר המוצעת של "מעצר בית", כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש. הוספתי וציינתי, כי חלופת המעצר הקונקרטית אף נפסלת על הסף, ולו מן הטעם שרעייתו של המבקש סייעה בידו להימלט מדירתם דרך החלון, בעת ששוטרים הגיעו למקום.

6.       בבקשה זו, עותר המבקש לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו, זאת נוכח חלוף הזמן מעת מתן ההחלטה בחודש אפריל. כן גורס הוא, כי הואיל ונשמעו מרבית מראיות המאשימה, ובכללן עדות רעייתו, הופג החשש משיבוש החקירה. בבקשה בכתב שהגיש המבקש, הוצעה חלופת מעצר מוסדית בישיבה, ובהקשר זה צוין, כי "החשש שהיה קיים באשר לחלופה של מעצר בית בפיקוח אשת המבקש או משפחתו, אם כן, מתאיין". ואולם, בדיון בבקשה הציג המבקש חלופת מעצר שונה, לפיה ישהה "במעצר בית" בבית הורי אשתו ביישוב "ניצן", זאת בפיקוח אחד מההורים.

7.       המשיבה סבורה, כי לא נשתנו הנסיבות מאז מתן ההחלטה בחודש אפריל בדבר מעצרו של המבקש, למעט חלוף הזמן, וכי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמבקש לביטחון הציבור, והעובדה שלא ניתן ליתן במבקש אמון, יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

8.       סבורני, כי לא קמה עילה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.4.11 בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. חלוף הזמן מאז מתן ההחלטה, אין בו, כשלעצמו, כדי להצדיק עיון חוזר בבקשה, ובפרט כאשר מרבית הראיות נשמעו, והדיון בתיק העיקרי נקבע לפרשת ההגנה ולסיכומים ליום 6.11.11. גם העובדה שרעייתו של המבקש העידה בתיק, אינה מקימה עילה לשינוי ההחלטה, שכן עילות המעצר העיקריות, שבעטיין נשללה האפשרות לשחרר את המבקש בערבות, הן החשש מסיכון ביטחון הציבור והחשש להימלטות מאימת הדין. כפי שצוין בהחלטתי נושא הבקשה לעיון חוזר, החשש מסיכון ביטחון הציבור, כמו-גם החשש להימלטות מאימת הדין, הנו ממשי ומוגבר, זאת לנוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, עברו הפלילי העשיר והמכביד של המבקש, כשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר, וכן הערכת שירות המבחן בדבר קיומו של סיכוי גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצדו של המבקש. בנסיבות אלו, עומדת בעינה קביעתי, לפיה אין ליתן אמון במבקש, כי יקפיד לקיים תנאי שחרור בערובה, כי לא ישוב לסכן את ביטחון הציבור וכי לא יימלט מהדין; וכי את המסוכנות הנשקפת ממנו, לא ניתן להפיג, אפוא, לעת הזו, בחלופת מעצר של "מעצר בית", בביתו או בבית בני משפחתו, לרבות הורי אשתו.

9.       על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

ניתנה היום,  י"ב בתשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, במעמד באי-כוח הצדדים והמבקש.